בן יעקב. אליהו נולד בשנת תרפ"ט (1929) בפולין. בהיותו בן עשר פרצה מלחמת העולם השנייה. כעבור כשלוש שנים הוא התייתם מהוריו, אשר נרצחו במחנה ההשמדה טרבלינקה. אליהו שרד את מחנות הריכוז וולנוב, ראדום, טומשוב, ווינגן אינץ (ליד שטוטגרט), אושוויץ ודכאו, עד לשחרור אירופה ע"י האמריקאים.

לאחר מלחמת העולם השנייה גמלה בליבו ההחלטה לעלות לישראל, ואליהו עשה זאת על אונית מעפילים. האוניה נתפסה ע"י האנגלים, ואליהו גורש עם האחרים לקפריסין.

בשנת 1948 עם קום המדינה הגשים אליהו את חלומו והגיע ארצה. עם הגיעו שהה זמן מה בקיבוץ, וכשמלאו לו שמונה-עשרה התגייס לצה"ל. במהלך שירותו הסדיר וכן בשירות הקבע שימש כשוטר צבאי.

לאחר שחרורו התגייס אליהו למשטרת ישראל בשנת 1957. הוא שירת במשטרת ישראל כעשרים וחמש שנים במגוון תפקידים.

בני משפחתו מתארים את אליהו כאדם בעל אופי חזק, פעלתן, בעל לב זהב שהושיט יד לסייע לכול.

רב-סמל ראשון אליהו נפטר משבץ מוחי בדרכו לעבודה ביום ל' בתשרי תשמ"ד (7.10.1983). בן חמישים וארבע היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחולון.